Disk Formatting formats
היום אני רוצה לכתוב על משהו שלפעמים עושים בצורה מאוד אוטומטית ולא תמיד יודעים מה עומד מאחורי זה.
לא פעם יצא לי ליצור מכונה וירטואלית או להוסיף דיסק למכונה וירטואלית ואז הייתי צריך לבחור בין 3 אופציות:
Thick provision lazy zeroed
Thick provision Eager zeroed
Thin provision
(כמו בתמונה)
ההבדל בין Thick לThin:
כאשר נבחר באופציה Thin הדיסק לא יוקצה למכונה במלואו, מה שאומר שאם הדיסק עצמו יהיה 20GB ובתכלס על הדיסק יהיה 5GB תפוס וכל השאר פנוי, אז כל מה שיוקצה למכונה מהDatastore (האחסון של המכונות הוירטואליות) יהיה 5GB וכך נוכל לחסוך מקום.
יש בשיטה הזאת 2 חסרונות:
- יש סיכוי גדול יותר שDatastore “יתפוצץ” כי אנחנו יכולים להקצות לו יותר ממה שהוא מסוגל להכיל, נוכל להקצות למכונות כפול כמה וכמה (לא סגור על המספר) ממה שבאמת יש לנו.
- ביצועים. כאשר מכונה צריכה עוד אחסון היא ניגשת לDatastore על מנת לקבל אותו, מה שיכול להאט את הביצועים ביחס לThick שכל האחסון כבר אצלה.
בThick כל האחסון כבר נמצא אצל המכונה הוירטואלית. כמו המחשב שלכם בבית, הDatastore מקצה למכונה את כל ה20GB לפי הדוגמא הקודמת.
כמו שאתם יכולים לראות בתמונה. גם באופציה של הThick יש שתי אופציות. אז מה ההבדל בין שתי האופציות האלה?
זה נורא פשוט תהיו איתי.
כאשר מוחקים דיסק המידע ששמור על הדיסק לא באמת נמחק, רק שעכשיו אפשר לכתוב על אותו הדיסק. לכן כאשר ניצור דיסק חדש נצטרך לבחור אם להשאיר את המידע הקיים אבל שיהיה אפשר לכתוב עליו או למחוק הכל בצורה יסודית.
אם נבחר בThick provision lazy zeroed לא נאפס את הדיסק בצורה יסודית וכל פעם שהdisk יכתוב על מקום שהוא לא כתב בו הוא בעצם יכתוב על המידע הקיים.
כאשר נבחר בThick provision eager zeroed נאפס את כל המידע בדיסק וכך הביצועים ישתפרו במקצת בגלל שהדיסק יכתוב על מקום “מאופס”. הפירמוט הזה יקח יותר זמן אבל לפי דעתי זה עדיף.
